פסק-דין בתיק ב"ל 28545-11-09

1.         תיק זה עניינו תביעת התובע להכיר באוטם שריר הלב אשר אובחן אצלו ביום  5.10.08 כ"פגיעה בעבודה"  כמשמעותה בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן: "החוק"), משלקה באוטם, לטענתו, כתוצאה מאירוע חריג בעבודתו מיום 18.9.08.  

2.         לבקשתם המוסכמת של ב"כ הצדדים מינה ביה"ד מומחה רפואי מטעמו לצורך מתן חוו"ד  בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע בעבודתו של התובע במועד הנ"ל לפגימה הלבבית בה לקה, זאת - על בסיס תשתית עובדתית אשר אף לגביה הגיעו הצדדים להסכמה. כן הועבר למומחה התיעוד הרפואי הרלבנטי אשר צורף מטעם הצדדים ולבקשתם, הכל כמפורט בהחלטת המינוי מיום 29.3.11, המצורפת לפס"ד זה ומהווה חלק בלתי נפרד הימנו.

3.         למען שלמות התמונה העובדתית ולהבהרתה תפורטנה להלן העובדות הרלבנטיות:

א.         התובע יליד 01/1955.

ב.         משנת 1976 עובד התובע באגף המכס והמע"מ, רוב הזמן, כ- 28 שנים, כפקיד גביה ואכיפה.

ג.          במסגרת עבודתו כפקיד גביה ואכיפה במע"מ, עוסק התובע בגבית כספים מנישומים ונדרש, בין היתר, לדבר עם נישומים ולדון איתם בנוגע לחובות מע"מ, לבצע עיקולים ולצאת לשטח לצורך גביית החובות. מדובר בעבודה הכרוכה בלחץ ובויכוחים תדירים עם נישומים חייבים.

ד.         ביום ה' 18.9.08 יצא התובע עם חברה לעבודה לגבות מנישומים חייבים, ובין היתר גם לגבות חוב מנישומה בעייתית, כשזו כבר הפעם השנייה או השלישית שהוא מגיע לבית העסק של הנישומה.

ה.         לאחר שהתובע הגיע לבית העסק, בשעה 14:00 לערך, פרץ דין ודברים קולני בין התובע לבין מנהל החשבונות של הנישומה, כאשר התובע הרגיש שמנהל החשבונות אדיש, מתחמק, מנסה שוב לדחות את הקץ ומזלזל בו.

ו.          הויכוח ארך כרבע שעה ולאחריו נראה התובע חיוור, רועד ומזיע, עד שמנהל החשבונות ניסה להרגיעו והציע לו כוס מים. התובע שטף את פניו וחזר למכונית, שם המתינה לו שותפתו לעבודה, ולדבריה אמר לה שמנהל החשבונות "גמר" אותו.

ז.          בסופו של דבר הצליח התובע לגבות סכום מכובד של כ- 90,000 ש"ח. יש לציין כי באותו היום הצליח התובע לגבות בסך הכול כ- 134,000 ש"ח מ- 18 נישומים.

ח.         מקובל על הצדדים כי הויכוח המתואר בסעיפים ד'-ז' לעיל, הינו בגדר אירוע חריג (להלן: "האירוע החריג").

ט.         לאחר שהתובע חזר למכוניתו, הוא המשיך לעבוד עד לסיום יום העבודה (כולל שעתיים נוספות), למרות שלדבריו לא חש בטוב. גם בשבוע שלאחר מכן, המשיך התובע לעבוד כרגיל.

י.          ביום 5.10.08 התובע עבד כרגיל ולאחר סיום יום העבודה פנה לבית החולים בני ציון בחיפה, לצורך ביצוע בדיקת מאמץ בטליום, אליה הופנה ב- 2.10.08.

יא.        במהלך בדיקת המאמץ בבית החולים אובחן אצל התובע אוטם בשריר הלב.

4.        המומחה, פרופ' אנדרי קרן, סקר בחוות דעתו בפרוטרוט  את הרקע הרפואי של התובע ומצבו, בטרם האירוע החריג בעבודתו, עובר לו ולאחריו, כעולה מן הרישומים הרפואיים אשר הועברו לעיונו.  בהתבסס על הרישומים הללו קבע המומחה, כי " התובע היה בעל גורמי סיכון להתפתחות טרשת כלילית, ולכן היה בסיכון מוגבר לעומת אדם רגיל בגילו לסבול מסיבוכי המחלה, כולל תעוקה בלתי יציבה ואוטם חריף של שריר הלב. הוא היה מעשן כבד במשך שנים רבות, סבל מסוכרת, מהיפרליפידמיה ותקופה מסויימת בעברו סבל גם מעודף משקל".

5.         המומחה התייחס לאירוע החריג שחווה התובע וציין, כי להערכתו, האירוע " ... גרם ... לעלייה חולפת בדופק ולחץ דם, עם הופעה של כאבים חולפים בחזה (תעוקה), כפי שהיו לתובע גם לפני האירוע החריג בעבודה (החל מ- 5.8.08) ולאחריו, במהלך השבועיים שקדמו לאשפוזו ב- 5.10.08.", יחד עם זאת, שלל המומחה נחרצות כל היתכנות לקשר סיבתי בין האירוע החריג לאוטם שריר הלב אשר אובחן אצל התובע.

6.         באשר לשאלת היחס בין השפעת האירוע החריג על התפרצות המחלה במועד שאירעה, לבין השפעתם של גורמים אחרים קבע המומחה, כי השפעת האירוע החריג , אם בכלל, היתה פחותה בהרבה מהשפעת מצבו הבריאותי של התובע. לגישתו של המומחה, המועד בו הופיע האוטם אינו קשור לקיום האירוע החריג,  אלא מהווה מהלך טבעי של מחלתו הכלילית הקשה של  התובע.

7.         בהחלטתו מיום 17.7.11, דחה ביה"ד את בקשת התובע להפנות למומחה שאלות הבהרה, אולם התיר צירופה של חוו"ד משלימה של ד"ר וייס, המומחה מטעם התובע (להלן: "חוות הדעת המשלימה", מתאריך 4.7.11) והעברתה למומחה ביה"ד, אשר התבקש להתייחס אליה ולהשיב לשאלה, האם חל שינוי באיזו מקביעותיו, לעניין הקשר הסיבתי, למקרא חווה"ד המשלימה הנ"ל ולאורה.

8.         מקריאת חוות הדעת של ד"ר וייס, למד פרופ' קרן כי תיעוד רפואי המוזכר בחוות הדעת המשלימה לא הועבר אליו כלל ובפנייתו לביה"ד מיום 19.8.11 ביקש, עלן כן,  להביא  לעיונו חומר זה.  ניתנה החלטה בהתאם.